מדינת ישראל מגייסת את חיילי החי"ר לשירות ומעמידה אותם בסיכון קבוע. החיילים נדרשים להיכנס למצבים מסוכנים עד כדי סיכון חיים. חיילי צה"ל עושים זאת ברצון מתוך הכרת ערך השליחות של תפקידם. מחקר שנכתב ע"י כותב מאמר זה[1] חושף מחדל רב שנים במערכת הביטחון בכל הנוגע לנשיאת משקלים על ידי חיילי החי"ר בצה"ל. הנזקים הבריאותיים הנגרמים ללוחמי החי"ר כתוצאה מנשיאת משקל רב הינם רבים ומגוונים וכוללים בין השאר: כאבי גב תחתון, נקיעה, פריצת דיסק, בורסיטיס, פגיעות ברכיים, שברי הליכה ועוד..
השאלה הנשאלת היא, האם מדובר בתופעה רחבה, הכוללת מספר רב של נפגעים, או שמה אנו עוסקים בתופעה שולית, שלכל היותר כוללת מספר בודד של מקרים. על שאלה זו לא ניתן לענות כיום באופן אמין. כפי שצוין בעבודה זו מספר פעמים, צה"ל לא ביצע כל מחקר מסודר לבדיקת התופעה[2]. גם אם בוצע מחקר שכזה, בשל פחד מתביעות משפטיות נשמרים תוצאותיו בסודיות מוחלטת. כמו כן לא הצלחתי לקבל שום מידע הכולל סטטיסטיקות של נפגעים אורטופדיים במהלך השרות. יש לציין כי גם אם יתקבלו נתונים אלו, לא יהיה בהם ממש. המייחד את הנזקים הנגרמים ממשקל כבד, הוא הופעתם שנים רבות לאחר האירוע. חיילים קרביים יחושו בבעיות זמן רב לאחר שחרורם וברב המקרים לא יקשרו בין הנזק הבריאותי ממנו הם סובלים לפעילותם בצבא.
אחד המדדים ה"בלתי מדעיים" לבדיקת היקף התופעה הוא מחקר אישי. כותב מאמר זה מזמין את הקורא לשאול בסביבתו הקרובה, חיילים ששרתו בעבר ביחידות חי"ר אם נשארו להם פגיעות גופניות. אני בטוח שהתשובות שיקבל יענו על שאלת שכיחות הבעיה טוב מכל.
במקרה של לוחמי השייטת בקישון, בדקה ועדת החקירה את התנהלות הצבא בעניין. למרות שפסיקתה הייתה לטובת מערכת ביטחון, הרי שמסקנותיה על אופן התנהלות המערכת מעוררות שאלות רבות שלא זכו לתשובה עד היום. בניתוח המשפטי של מסקנות הועדה[3], נמצא כי לא מדובר רק בסיטואציה הנוגעת לאחריות המדינה בגין נזקים שנגרמו לפרטים שפעלו בשירותה, אלא בממד חומרה נוסף של האחריות המוסרית של המדינה לנזק שנגרם לצוללנים ולאופי המעוול של פעילותה. מעדויות שהובאו לפני הוועדה עלה כי אינדיקציות לסכנה בצלילה בקישון היו מצויות בידי המדינה אבל היא לא נקטה שום פעולה מונעת או אחרת. אגב הבאת טעמים להימנעותה של הוועדה ממסקנות אישיות, כתבה הוועדה:
"הפסיפס של גורמים שהיו קשורים בצורה או במידה זו או אחרת עם הנעשה בקישון הוא כה נרחב, ומספר השנים אשר במהלכן נמשכו התופעות אשר אותן שללנו הוא כה ארוך, עד שההתייחסות לאחריותו האישית של אדם זה או אחר הופכת לבלתי מעשית ולבלתי רלבנטית. אנו עומדים מול תופעה כללית של מחסום מחשבתי בהבנת המצב לכל אורך הקו, והיעדר הערכה של הסיכונים שנתהוו ושחייבו התערבות פעילה, להבדיל מהמשך השגרה[4]. בנסיבות כאלה אין טעם ואין אפשרות לפיצולה של האחריות בקטע תקופתי זה או אחר לשם ניסיון לתרגמה למימדים אישיים-פרטניים. הרי מדובר בעשרות אנשים מתחלפים שהיו נוגעים בדבר במהלך עשרות בשנים"[5].
בהשלכה של אמירות אלו על נושא עבודה זו, ניתן להבחין בדפוס חוזר של "מחסום מחשבתי בהבנת המצב.
המצב המשפטי של חייל הנפגע מהעמסת משקל, אינו פשוט כלל. בעייתו העיקרית תהייה להוכיח קשר ישיר בין שירותו הצבאי לבין הבעיה הרפואית. זוהי בעיה כמעט בלתי פתירה שכן בהקשר של בעיות אורטופדיות. הבעיה מחמירה גם בשל אופי הפגיעות האורטופדיות שמופיעות לעיתים שנים אחרי השחרור. כמו כן העמסת משקל אינה (במקרים רבים), הסיבה היחידה לפגיעה. אולם במקרים של עומסים כבדים עלולה להחמיר בעיות אורטופדיות "רדומות" מהן סובל החייל.[6]
הכותב עוסק בפיתוח מוצרים ואינו רופא או עורך דין ואין לו כל ידע משפטי ממוסד.
[1] מה-טוב גד, "החייל כפלטפורמה" , בצלאל, 2006. (http://www.mathov.co.il/ArticlePage.aspx?id=1 )
[2] הנחה זו מבוססת על שיחות עם גורמים במערכת ובהם סא"ל דני מורן, רע"ן פיזיולוגיה, מכון הלר ותא"ל מיל. פרופ. ערן דולב קרפ"ר לשעבר.
[3] דר' מנשה דורון, דוח ועדת החקירה בעניין ההשלכות הבריאותיות של פעולות צבאיות בנחל הקישון - הערה ביקורתית, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למשפטים, גיליון מספר א(1), ינואר - מרץ 2004 .
[4] ההדגשות שלי (ג.מ.)
[5]דין וחשבון ועדת החקירה בעניין ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום (התשס"א)
[6] דר' יוני רום, מנהל המרפאה לפגיעות ספורט, קופ"ח מאוחדת.
